בספר הנוכחי "כמו פרידות" מתגוונים נופיו של אלפי, והוא כובש בלשונו, ההולכת ומתחדדת, מחוזות פיוטיים חדשים. אכן ה”אני" נותר ביסוד שירתו, אך אין בה בעצמיות זו משום חטטנות, וכך הוא אמנם כותב באחד משירי הקובץ החדש, בטון של לגלוג-עצמי מאופק:
זהו ספר השירים השמיני של יוסי אלפי. בשירתו הוא פונה אל האדם החברתי וחוזר אל הפרטי והבודד. יוצא למרחקים, אך עודנו מחפש בתוך עצמו תשובות לעברו וסימני דרך לעתיד. מסתכל על היש והקיים כילד ומתבונן בעצמו ממרחקים של זמן. שירי מסע ושירי דרך הם תמיד חלק מן החיפוש במקורותיו:
יצאתי בגפי לחפש קוצים בשפות זרות ולא מצאתי פשר לאהבה
הסיפור על המלך שהלך לישון הוא סיפרו השני לילדים של יוסי אלפי. הסיפור שימש בסיס להצגה בשם זה בתיאטרון נווה צדק, ההצגה זכתה בפרס "כינור דויד" ומועלית בהצלחה בכל רחבי הארץ.
דבקותו של יוסי אלפי בשורשיו הביוגרפיים הניבה את היצירה הזאת, תבנית שירית שהייתה מקובלת על גדולי משוררינו בספרד בימי הביניים, הללו קיבלוה מהספרות הערבית.