טובת הנעה סיפור הפתעה קצר מאת עו"ד בני דון-יחייא
לחזי שלושה ילדים קטנים שלפעמים מעצבנים אותו, אשת חוק אחת שתמיד מעצבנת אותו
ואשת חיק אחת שמעצבנת את אשתו המעצבנת. ויש לו גם מוסך מצליח אחד לפרנסתו.
הוא נראה מקומט כמו פיסת נייר שמועכים לכדור ותוחבים לכיס כשאין פח בסביבה.
"אתה זקוק לטיפול עשרת אלפים", אמרתי לו.
"אני זקוק להחלפת ראש", העלה חיוך כבוי.
וזו הבעיה שלו: את ניבה הכיר כשבאה לתקן את מכוניתה שלא נדלקה. מיד נדלק עליה,
"וניבה הגיבה למרות שאני יד שניה". סיפר הכל לאשתו, נעמי, כי לא מסוגל לחיות
בשקר. "עכשיו היא רוצה אותי טוטאל לוס".
הוא מלא רגשי אשם כלפי נעמי. "אם היא היתה פרארי, היה לי הרבה יותר קל",הסביר.
"אבל היא כמו מכונית יפאנית - אחרי עשר שנים קשה מאוד למכור אותה".
"אתה צריך ניקוי ראש, לא להחליף אותו", חיוויתי את דעתי והצעתי,
"אולי תפנה ליעוץ פסיכולוגי".
חזי הסכים אבל ביקש שאפגוש קודם את החברה שלו. "תתרשם ממנה ותגיד לי מה דעתך".
למחרת באו ביחד. היא תמירה, שיער שטיני ארוך וחיוך שהאיר את המשרד. חזי שלח
חיוכים קלושים בוואט אחד.
חצי שעה אחרי שהלכו, כבר התקשר. "נו, תן גז, קדימה", אמר.
"תשמע", מילמלתי, "היא יפה, וצעירה מאשתך, ובעיקר, היא אחרת. אבל עם המטען
העודף על המצפון שלך... מה אני יודע..."
אחרי שניות ארוכות אמר: "תן לי לחשוב".
אחרי חודשיים הגיע עם אשתו, והפעם חייך מפגוש אל פגוש. בינתיים נפרד מניבה
ועכשיו הוא רוצה הסכם פרידה מנעמי. הוא חושב כי תקופת צינון עד שיחזור הביתה
תעשה רק טוב. ונעמי הוסיפה - הוא שיגע גם אותה עם הלקסיקון שלו - כי גם אם
יחזרו לחיות יחד, "נצטרך לעשות הרצה לפני שנחליט סופית". בעיניה החומות הבחנתי
בחשדנות מהולה בסיפוק של מנצחים.
גיששתי כיצד הסתיים הסיפור עם ניבה.
"עם הזמן ראיתי שהיא זקוקה לפחחות, הצבע לא ממש אוריגינל, וגם מערכת ההצתה
אצלי כבר לא פעלה איתה כמו בהתחלה. וחוץ מזה", שיגר חיוך מתוק אל נעמי, "שמתי
לב שאני מתגעגע ליד הראשונה שלי... היא אולי יפאנית שקשה למכור, אבל היא
היפאנית שלי..."
