הפוך לדף הבית
English
הוסף למועדפים
פורום-forum
פורום - forum
תקנון
אודותיו
קורות חיים
תיאטרון העם ישראל
צור קשר
מופעים
הזמנת מופע
אירועים ומופעים בהנחיית יוסי אלפי
"סיפורי עין הרע"
מופעים לשבוע הספר
מופעים מיוחדים ליום ירושלים
מספרי סיפורים
סיפור בציבור
סיפורי נשים
חלום ציוני
מספרי סיפורים לילדים, לנוער ולכל המשפחה
מופעים לקראת סוף שנת הלימודים
כתבו עלינו
"הכנסת מספרת את עצמה לדעת" - יום הולדת 61 לכנסת ישראל בהנחייית: יוסי אלפי
פסטיבל מספרי סיפורים ה- 16 (2009)
100 שנה לבית חולים זיו
מופעי שירה
בית אבי חי מארח יוסי אלפי מספר ומארח בסדרת מפגשים על שירה והגירה
על הגירה ושירה - יוסי אלפי ורוני סומק
מופעי סופרים ומשוררים בהנחיית יוסי אלפי
יוסי אלפי קורא משיריו
מופעי שירה לילדים
מספרי סיפורים
הזמנת מופע
מופע יחיד
מופע משולב
מרתון מספרי סיפורים
קהילה מספרת/סיפורה של קהילה
מופעי נושא
סיפורים לילדים
דיסקים וקלטות למכירה
קורסים
מבוא
קורס מספרי סיפורים
קורס מספרי סיפורים למתקדמים
קורס מנהיגות באמצעות הדרמה
קורס לרכזי תיאטרון קהילתי
קורס "המורה כשחקן ומפעיל"
קורס מספרי סיפורים מזורז לחברות, מוסדות וארגונים
קורס רענון לבמאים קהילתיים
קורס רענון למספרי סיפורים
סדנאות
הזמנת סדנאות
סדנאות למספרי סיפורים למוסדות לארגונים וחברות
סדנת משחקי תיאטרון
סדנת הכרות הפעלה חברתית באמצעות הסיפור ומשחקי תיאטרון
הרצאות
ספרים
מאמרים
מאמרים המפורסמים ב- ynet
הסיפור - זה כל הטיפול
הנאום הפוליטי כהצגת יחיד
עקרונות יסוד ביצירת המחזה בקהילה
טיפ למספר הסיפורים המתחיל
עקרונות יסוד לסיפורו של מספר הסיפורים
מעט מן המעט – ציטוטים מאילנות גבוהים
סיכום עקרונות יסוד לסיפורו של מספר הסיפורים
סיפורים
סיפורים לקריאה
סיפורים להשמעה
סיפורים לצפייה
דיסקים וקלטות למכירה
שידור פסטיבל מספרי סיפורים בטלויזיה
סיפורים להאזנה ברשת ב' של קול ישראל
תמונות
תמונות מאירועים
גלריית תמונות-יוסי אלפי
פסטיבל
פסטיבל 2010 יוצא לדרך
פסטיבל מספרי סיפורים 2010
פסטיבל מספרי סיפורים 2009
פסטיבל מספרי סיפורים 2008
פסטיבל מספרי סיפורים 2007
פסטיבל מספרי סיפורים 2006
פסטיבל מספרי סיפורים 2005
אורחים באתר
הזמנה
אליהו נאוי
אורי אורבך
דב אלבוים
זלי גורביץ
בני דון יחייא
דינה אור
טאהא עלי מוחמד
יוסי שריד
יאיר דלאל
לובה אליאב
פוצ'ו - ישראל ויסלר
רוביק רוזנטל
ש. שפרה
עדנה טופר
עזרא מילגרום
עדנה קנטי
אילנה אבישר
דורית זילברמן
פורום - forum
מנהל פורום
הוספת הודעה חדשה
חיפוש בפורום
הודעות 30 - 1 מתוך 3076 הודעות ראשיות בפורום
כותרת ההודעה
שם
שעה
תאריך
אתמול יום שישי,
עזרא מילגרום
13:57
31/7/2010
אתמול יום שישי,
נסעתי לבקר את אימי ב"נאות אבי".
אימי שאלה, על כל בני המשפחה,
החל מהבת הקטנה ועד אחי ובניו,
היא זכרה שהוא מעשן, ושאלה:
"בני" מעשן? ואני תוך כדי השיחה,
יוצר קשר עם אחי ולידה שואל,
"בני", אימא שואלת אם אתה מעשן?
כבר שנה שאני לא מעשן,
כמה שהיא שמחה, למרות שבשבוע
שעבר כבר אמרתי לה שאחי "בני" כבר לא מעשן,
לעצמי חשבתי: מה אימי עד כדי כך שוכחת דברים?
ואז היא הפתיע אותי בשאלה:
שמת לב עזרא שלא ביקשתי ממך לגרד לי את הגב.
וואלה איזה זיכרון סלקטיבי יש לו לאדם.
כמובן לקחתי אותה עם כסא הגלגלים אל המכונית,
הוצאתי את מברשת השיער שלה ונתתי לה גירוד
שחבל על הזמן. בסוף היא אמרה: "עזרא, כל פעם שאתה בא,
תביא איתך את מברשת השיער".
מברשת השיער תמיד במכונית, כדי לגרד לאימי את הגב,
ליהנות משמיעת גניחות העונג בזמן שאני מגרד לה את הגב.
אתמול נסעתי לבקר את אימי ב"נאות אבי" ופגשתי את עצמי.
הוסף תגובה
סגור
סיפורו של יוגי המשך
עזרא מילגרום
17:42
29/7/2010
ברגע שהפנמנו את העובדה שאנו משהו מעבר לגוף ולמחשב (MIND), משהו שהוא בעצם הניצוץ האלוהי, התודעה הטהורה וכך יש כ- 108 שמות. זאת עושים ע"י סט סאנג, כלומר ישיבה בחברותה עם אנשים המתעניינים בנושא ועם מישהו שכבר הפנים זאת ויכול להנחות אותנו את דרכו וקריאת ספרות בנושא. עלי לציין שלגבי הפילוסופיה של היוגה אפשר לקרוא הרבה מאוד רעיונות של כל מיני גורויים כלומר מורים רוחניים המלמדים את הדרך, כל אחד העדיף דרך משלו להשגת המטרה. האמת היא שהדרכים להבנת והפנמת האֶחָדוּת הן רבות, אך בסופו של דבר כולם בסוף מגיעים לאותה המטרה והיא הבנת, הכרת והפנמת האמת.
איננו יכולים לומר בהחלטיות איזו דרך עדיפה . גם אם נצעד שני אנשים דומים, עם אותם הנתונים, באותה הדרך, לכל אחד היא תראה אחרת, בהתאם למטען, הרשמים ( סמסקרות) שהוטבעו בתת הכרתו. כל אחד לדעתי, צריך לצעוד בדרך שמתאימה לו, אם הוא עושה זאת בלי להעביר על עצמו ביקורת , בלי להשתוקק , להתאוות ולצפות ליותר מדי, סביר להניח שהוא צועד בדרך הנכונה . אם הוא טועה בדרכו, סביר להניח שהסבל והחיים יחזירוהו לדרך הנכונה. החשוב מכל הוא להמשיך לצעוד , לא לוותר. לדעת: אנו יצאנו לדרך, יש לנו מטרה ואין לנו שום ספק שגם נגיע.
הוסף תגובה
סגור
צא ולמד
מילגרום עז רא
15:33
28/7/2010
צא ולמד
למד והיפתח,
היפתח והתפתח,
התפתח והתרחב,
התרחב בדעת,
בדעת מודעות,
הרחב תפיסתך,
תפיסתך מבחינה,
מבחינה בנשימתך,
בנשימתך חבויה,
חבויה נשמתך.
צא ולמד נשמת,
צא ולמד מי אתה.
הוסף תגובה
סגור
מלכודת
עזרא מילגרום
22:47
27/7/2010
מלכודת
לא, אל תיפלי למלכודת אותה טומנת לך התודעה,
היא הרי מחפשת עונג, עונג משמעו תחושה טובה בעקבות תודה,
תחושה טובה שאני נותן, תחושה טובה שאני עוזר.
אותו העונג ממכר, אותו העונג מבקש לטפוח ובלעדיו בא מכאוב.
אז מה, לא לתת? לא לתרום? לוותר על התודה? לוותר על נתינה?
על זה אל תוותרי, רק עשי זאת לשם שמים, בלי לצפות לתמורה,
למחמאה ולמילת תודה ותחלפי על פני המלכודת, מבלי ליפול לתוכה.
הוסף תגובה
סגור
ביושבך על הפר
מילגרום עזרא
22:36
26/7/2010
ביושבך על הפר
אחוז בקרני השור, כדי לא ליפול.
אחוז בקרני השור, כדי לכוונו לאן לצעוד.
אחוז בקרני השור, כדי שימצא את דרכו לביתו.
אחוז בקרני השור, עד שילמד את דרכו חזרה הביתה.
אחוז בקרני השור, אל תשחרר עד שתבחין שהוא הבין.
אחוז בקרני השור, אל תשחרר עד שתבחין שהוא יודע.
אחוז בקרני השור, אל תשחרר עד שתבחין שהוא הפנים.
אחוז בקרני השור, אל תשחרר עד שתבחין שהוא בדרכו הביתה.
רק אז, הושט ידיך מהקרניים, גרד לעצמך בפדחת הקודחת,
בלי לחשוב, או לפרש, תמצא את עצמך, חזרה בבית,
או בכלא, אם זה לא הפר שלך.
הוסף תגובה
סגור
עץ!!!! אפשר שאלה???!!!
טלילה
11:44
26/7/2010
עץ
אפשר לשאול
שאלה???!!!
הבלון שתולים לך לכבוד יום הולדת
בלי לשאול לרשותך
ופתאם בום מתפוצץ לך "בפנים"
האם דבר כזה אתה מפנים???
תמיד בא לך????
עץ,
להיות ....
לץ!!!
או שאתה נעלב מבפנים...
כשמטפס עליך ילד,
לא כואב לך בכלל???
או, שמאז שהיית נטע
אתה כבר מורגל.
אתה לא מתלונן ,אף פעם. לא רב
גם כשמגיע יום שרב.
וכל האנשים כבר" בקריזה"
אתה מספק לכולם "בריזה".
עץ ,תן לי עצה
להיות כמוך תמיד מרוצה
תהיה מספיק" כן"
להודות ש"להכות שורשים"
לפעמים זה כרוך בחיים קשים
לגדול ולצמוח
זה גם הרבה "בלבול מוח"
עץ עשה לי טובה...
בוא לא נדבר
אקיף אותך בשתיקה
ט"ו באב שמח לצמחים לאנשים ולחי
אוהבת את כולם
טלי
הוסף תגובה
סגור
העץ תמיד מרוצה,
עץ מרוצה עז רא
15:26
26/7/2010
גם אם אותו נגדע,
ישמש לנו בסופו, לארון קבורה :-)
הוסף תגובה
סגור
טלילה, מילא שילד מטפס על העץ...
אילנה אבישר
13:42
26/7/2010
לא הזכרת את הכלב שמרחרח ומרים רגל.
ט"ו באב שמח. הרבה אהבה.
אילנה
הוסף תגובה
סגור
ביקור
מילגרום עזרא
14:38
25/7/2010
ביקור
היום נסעתי לבקר את אימי,
כמו שאני עושה פעמים בשבוע.
כל יום של ביקור הוא יום מתנה,
עבורי וגם עבורה.
די לראות את האושר בעיניים,
לשמוע את שמחת קולה,
במילים "תודה שבאת עזרא".
היא אינה יודעת שאני בא עבורי,
ושמחתה היא שימחתי,
אושרה הוא אושרי.
כשהיא מבקשת גירוד בגב
ואני מגרד, צפים אותם הימים כשהייתי קטן,
כמה אהבתי כשהיא גרדה את גבי או ראשי.
היום נסעתי לבקר את אימי,
בעצם נסעתי לבקר את עצמי,
שלומי טוב, נפלא עם אושר עילאי
ואני אוהב את כולם.
הוסף תגובה
סגור
עזרא, מרגש. גם לי הייתה אתמול חוויה שעוררה מחשבה בעניין.
אילנה אבישר
20:14
25/7/2010
המטפלת של חמותי לקחה חופשה לשישי-שבת. כדי לא להוציא את חמותי מהבית ומהמיטה שלה בלילה, אחד הנכדים (הבן שלי גיסי) ישן אצלה. בשבת בבוקר הגעתי אני ולקחתי אותה אלינו.
הלכנו לאכול צהריים אצל הבת שלי, שבישלה בשביל כולנו.
ישבנו שלושה דורות לשולחן, ואני חשבתי על הקטנה, על הנכדה שלי. על כך שהיא רואה איך אנחנו מטפלים בסבתא רבא, ואיך אמא שלה מפנקת אותנו. אין לי בכלל ספק שהקטנה תינהג אותו דבר לכשתגדל. אני מקווה רק, שכאשר אני אהיה סבתא רבא, לא אהיה נסעדת. (רבק, שלא אהיה רבא נסעדת). פתאום אני חושבת על המילה "נסעדת".
לסעודות אני מסכימה,
רק שלא אזדקק לסעד פיזי.
תשמעו הלאה משהו, שעכשיו נראה לי מצחיק:
אחרי הצהריים חמותי רצתה לחזור לביתה. המטפלת חוזרת רק במוצאי שבת כשעתיים אחרי צאת השבת.היא תלויה באוטובוסים. לקחתי את חמותי אליה הבייתה וחשבתי, נו, מה יכול להיות? אדליק טלוויזיה והיא תתנמנם מולה, ואני כבר אבחר לי מה לעשות. (שלושה ספרים הבאתי. לא אחד. כאילו שהאמנתי לעצמי שאקרא.)
התיישבנו בסלון והתחלתי ללחוץ על כפתורי השלטים בניסיון להדליק את הטלוויזיה. שום כלום. שום כפתור לא מגיב ללחיצה. התקשרתי למשה בעלי. הוא לא הצליח להסביר לי דרך הטלפון. ניסתי להתקשר לגיסים שלי, למטפלת בעצמה, אף אחד לא עונה. המשכתי עוד קצת ללחוץ על הכפתורים, אך ללא הועיל. (טלוויזיה שומרת שבת. נזכרתי בסיפור על הפרה השומרת שבת, שהיהודי מכר אותה לגוי, והיא עבדה כל השבוע אבל נחה בשבת. הגוי התחרפן ורץ אל היהודי "מה זה הפרה שלך לא עובדת היום?" היהודי לחש לה באוזן: "חדווה, מותק, נגמרו הימים הטובים. כאן גויים. לא נחים בשבת. קומי ותתחילי לעבוד". קמה הפרה והתחילה לעבוד. הגוי כל כך התרשם מזה, שבעצמו התחיל לשמור שבת.)
נחזור לבית חמותי. בחדר השינה שלה הייתה טלוויזיה דולקת ללא קול. כך השארנו אותה בבוקר בצאתנו מהבית. מה שבטוח לא נגעתי בשום כפתור בבוקר. שלא תחשבו שכל כך פשוט לעבור לחדר השינה. אבל עברנו. מיקמתי את חמותי במיטה בתנוחת הישענות על כרים. לקחתי לי כיסא לשבת לידה במחשבה "נו, מילא, נעביר כמה שעות כאן עד שתחזור המטפלת". (כבר לא נשארו כל כך הרבה שעות.) אבל מה הטעם לראות תמונה ללא קול. אני מנסה ללחוץ על הכפתור להרים את הקול, ואין קול ואין עונה. שוב שום כלום. הכפתורים לא מגיבים. אל תשאלו אותי איך זה יכול להיות. אין לי מושג.
בינתיים המטפלת ראתה שחיפשתי אותה והתקשרה. היא מנסה להסביר לי איך להרים את הקול, ולא הולך. מצד שני הצליחה להסביר לי איך להדליק את הטלוויזיה בסלון (נראה לי שפשוט יצאה השבת והטלוויזיה גמרה לנוח).
ראה זה פלא הטלוויזיה נדלקה. "בואי, אמא, נעבור לסלון." (כן. אני קוראת לחמותי אמא. אל תדאגו. הכלה שלי קוראת לי בשמי.)
שוב עשינו מבצע מעבר לסלון. שוב מיקמתי את חמותי על הספה.
ויופי, רואים את המראות ושומעים את הקולות.
לא יצאה חצי שעה והמטפלת הגיעה. אני ארזתי את ספריי וחזרתי לביתי. אני מניחה שהיא כיבתה את הטלוויזיה והעבירה את חמותי חזרה למיטה.
כמו שאמרו הגששים "מהעמדה לאוטו, מהאוטו לעמדה. מה זה קפצונים?"
אין פלא שחמותי לא אוהבת שהמטפלת לוקחת חופש.
ה' אל תצריכנו ואל תשליכנו.
כל טוב,
אילנה
הוסף תגובה
סגור
הו אילנה
עזרא
23:08
25/7/2010
תארי לעצמך שבמשך שנים אני בשבתות בבית אימי, כדי להחליף את המטפלת.
כיום בבית האבות המצב כבר שונה ואני מצליח בשבתות להיות בבית עם המשפחה.
זיכרונה של אימי מתחיל לאט לחזור והיא זוכרת כבר דברים גם כעבור 3 ימים, כמו "עזרא תגרד לי את הגב". קניתי מסרק מיוחד עם סיכות שמצופות בקצה עם כדורי פלסטיק ואימי מאושרת מזה משהו לא רגיל.
היום בערב ביקשתי מביתי לקחת כזה מסרק ולגרד לי את הגב, וואלה זה נפלא.
אין לי ספק שיבוא היום וגם אני אזדקק לסיעוד, זה מציף אותי באושר התחושה שתהיה פיליפינית, או נפאלית שתטפל בי :-) , רק שלא יביאו לי איזה טורקי.
הוסף תגובה
סגור
מקסימום, עזרא, תהרוג תורכי ותנוח.
אילנה אבישר
13:40
26/7/2010
כל החיים אומרים את המימרה המוזרה הזו,
סוף סוף תוכל ליישם אותה.
הוסף תגובה
סגור
בזכות
עזרא
15:21
26/7/2010
רג'פ טייפ ארדואן
הוסף תגובה
סגור
אימא רוסיה מזהירה את בנה
עזרא
15:31
26/7/2010
בדרכו לשדה הקרב עם הטורקים.
בני היזהר מהטורקי, הילחם בחוכמה.
"אימא אל תדאגי אני אראה אותו וארה בו בין העיניים אראה את רכבו ארה בו פגז, אם יתנפל עלי עם הידיים אחנוק אותו.
הו בני היקר ומה יקרה אם הוא יעשה זאת לך?
לי אימא? למה שהוא יעשה לי זאת, למה לי??
הוסף תגובה
סגור
עזרא, סיפור ענק. באמת. תיסלם.
אילנה אבישר
18:11
26/7/2010
הוסף תגובה
סגור
הפרשים
עזרא מילגרום
0:25
25/7/2010
הפרשים
שלושה פרשים יצאו לכבוש את העולם.
האחד פשוט קיים, השני ידע והשלישי,
אין מאושר ממנו בעולם.
רכבו השלושה, על שלושה סוסים,
האחד עם גוף נפלא, השני עם מחשבה
והשלישי רוח סערה.
כל אחד מהסוסים מושך לכיוון אחר,
האחד מחפש נפלאות, השני דברי הגות
והשלישי מחפש את הרוח.
דוהרים הפרשים, סוטים, מתרחקים, מתקרבים ורואים:
"כך לא נכבוש את העולם, כך נלך לאבדון".
ריסנו הפרשים את הסוסים, עצרו דהרתם,
ישבו, התבוננו, חקרו, הגו, חיפשו תשובה,
מה לעשות כדי לכבוש את העולם?
מתוך השקט, הדממה, הבליח רעיון,
שהינו הפתרון, התשובה, כיצד לכבוש את העולם.
עלינו להיות בשליטה, במודעות תמידית,
לצעוד למטרה, לרסן את הסוסים הדוהרים
וביחד כאחד, לרכב כיאות, בהתמדה ולאורך זמן
לכבוש את העולם.
שלושה פרשים, כאחד הפרושים,
ללא פרשנויות, הסברים, ללא דעה,
תפיסה, עמדה או אמונה טפלה,
כבשו את עצמם, כבשו את העולם
והפכו קיום, ידע ואושר עילאי.
הוסף תגובה
סגור
היד רועדת.....
עזרא מילגרום
17:46
23/7/2010
היד רועדת
לא רוצה לכתוב.
היד חוששת, ממאנת לכתוב את האמת
והאמת, זו לא היד זה הראש, זה במחשבה
שאינה יודעת ולעולם גם לא תדע.
היכן היא האמת, אי מתי נדע?
נדע את האמת כשנאבד את הזמן והמחשבה.
הוסף תגובה
סגור
מי שלא ראה את אילנה ....לא ראה מספרת מימיו
נפתלי
3:06
22/7/2010
אילנה היית מדהימה. לא סתם שמו אותך באמצע המספרים כי היית היהלום של הערב הזה. ולבסוף חשבנו שיש עוד סבב, אך האמת התגלתה שרק אילנה סיפרה שוב וחתמה את הערב. היה לנו עונג גדול. עלי והצליחי אחותינו היקרה.
ושלא תחשבו שבזה נגמר הערב כי המשך הערב עשתה לנו חנה המיוחדת בחוץ עם בדיחה ממועדון הסבתות החדש. אני משאיר זאת לחנה לספר. ערב נפלא מתובל בספורי חז"ל שקמים לתחייה לשנת 2010. יוסי יקירי כולם ראו מה זה כשהשורש ניטע בידיים שלך איך שהוא צומח להפליא...
הוסף תגובה
סגור
לאילנה באהבה
חנה סנדר
16:08
23/7/2010
הגעתי מאוחר. אבל זה היה הרגע שבו התחלת את הערב. פשוט עונג מיוחד במינו ובאמת מי שלא היה הפסיד. כל כך שמחתי שבסוף אחרי הרבה תלאות הגעתי. סיפורי חז"ל חלקם מאד מיוחדים וחלקם פחות התחברתי אליהם אך ההגשה היתה מופלאה והכל בפשטות ובקלילות ...
אילנה היית באמת מופלאה וקורנת . גם המשתתפים האחרים היו טובים ואי אפשר שלא להרגיש שהושקעה עבודה רבה בערב מיוחד זה.
תודה לך גם שהצגת אותי בפני כל אלה שהביאו ועשו את הערב המיוחד הזה.
גם בני משפחתך שהיו שם הוסיפו אוירה קסומה. אשרייך שאלה בני משפחתך ואשריהם שאת אמא שלהם סבתא ומה לא?
אני חזרתי מכמה שעות עם נכדותי אמילי וסיינה. כשסוף סוף שתיהן ישנו חשבתי לעצמי איך זה לגדל תינוק אחד? זה נראה לי פעם ממש מסובך. עכשיו לטפל בשתיים בבת אחת? טוב את האמבטיה והספא שעשיתי להן ביחד עם בני הייתם צריכים לראות. אחת בסלקל קצת מקטרת והשניה נהנית במים ואני טובלת את הספוגית הרכה ונהינית כשהיא נהנית במים ומשכשכת ובועטת ואפילו קצת מחייכת כבר. טוב לא אלאה אתכם... כשמסיימים עם אחת צריכים לטפל בשניה וגם כשיש "קונצרט סטראופוני" יש סדר בבלגן.
אבל איזה כיף...
לגבי הבדיחה שקיבלתי במייל אשתף אתכם. סבא אחד הלך לתנומת צהריים. נכדתו הביטה בו כשהוא עוצם עיניו. לפתע, פתח עין אחת. מה קרה סבא? שום דבר יפתי השיב הסב. היה איזה זבוב שהפריע לי. טוב סבא אמרה הקטנה. "תעצום עיניים. אמא אמרה שכשאתה תעצום עיניים אנו נהיה עשירים." ומכאן, מוסר השכל. תמיד לדעת שהקטנים שומעים הכל וסופגים.
ראו הוזהרתם כל הסבים והסבתות.
מאחלת לכולכם שבת נפלאה ושקטה
שלכם כתמיד חנה
הוסף תגובה
סגור
סבתא חנה, תיהני מגידול נכדותייך. הנה סיפור מקסים על סבתא ונכד.
אילנה אבישר
20:00
23/7/2010
אשה מבוגרת ונכדה המנומש בילו אחר צהריים אביבי בגן החיות. הם החליטו לעמוד בתור בביתן בו המתינו ילדים רבים למאפרת, שתצייר על פניהם חברבורות של נמר.
בעודם ממתינים, אחת הילדות שבתור העירה לנכד בשובבות: "יש לך כל כך הרבה נמשים על הפנים. לא נשאר בכלל מקום לצייר לך חברבורות נמר..."
הילד נבוך מאוד והשפיל את ראשו בכאב.
הסבתא כרעה ברך לידו, ליטפה אותו ואמרה: "אל תדאג, חמודי, אני אוהבת את הנמשים שלך. כשאני הייתי ילדה קטנה תמיד רציתי שיהיו לי נמשים כאלה. נמשים זה דבר מאוד יפה!" היא נישקה את הילד על לחיו וליטפה את נמשיו.
עיניו של הנכד אורו "מה, באמת, סבתא? את רצית שיהיו לך נמשים?"
"בטח שבאמת" ענתה הסבתא "איזו שאלה! תן לי למשל דוגמה של דבר אחד שהוא יותר יפה וחמוד מנמשים!"
הנכד חשב לרגע. הסתכל במבט חודר בפניה של סבתו, ואז לחש לה בחיוך: "קמטים!"
הוסף תגובה
סגור
הו נפתלי ונחמן וחנה היקרים, תודה רבה שהגעתם מרחוק לערב סיפורי חז"ל
אילנה אבישר
15:12
22/7/2010
של הבוגרים של בית מדרש אלול.
כל כך נהניתי לראות את פניכם בקהל.
מיד אחרי שנפרדנו התקשרתי ליוסי לספר לו איך היה.
הילדים שלי מאוד נהנו מההופעה שנתנו אנחנו ברחבת היציאה
רגע לפני שנפרדנו. אין מה לעשות, כשמספרי סיפורים נפגשים
הסיפורים נשפכים ומציתים זה את זה.
שוב תודה רבה.
נהניתי מכל רגע.
נתראה בקרוב מאוד בפסטיבל.
להתראות,
אילנה
הוסף תגובה
סגור
לעור המקרה
עזרא מילגרום
22:18
21/7/2010
לעור המקרה
גם לעור יש כמיהה,
גם לעור יש רצון,
זאת גיליתי בעקבות החום,
זאת גיליתי בישיבה,
בהתבוננות במדיטציה.
יושב מתבונן, חש בתחושות הגוף,
החום כפי שהינו במחצית השנייה
של חודש יולי 2910, האוויר עומד מלכת
ואז משב רוח קריר, צפריר, מלטף את העור
והעור נידרך, מצפה למשב נוסף.
בעקבות אותה תחושה, בעקבות אותה כמיהה,
רצה התודעה ומציפה את אותה תחושה בישיבה,
בחצבה, בתחילת חודש אוגוסט 2000, בוויפאסנה,
האוויר עומד מלכת, ישיבה של ארבע בבוקר,
לא הופעל מזגן ואז באמצע הישיבה, חולף אחד המודטים
שיוצא לשירותים ומשב האוויר שגופו יצר, ליטף את פניי.
מאותו הרגע, התודעה הוסחה, מהתחושות בגוף, אל הזמן,
נו מתי יחזור אותו מודט, יחלוף על פניי ומשב נוסף ילטף את עור פניי?
כיום, ברור ללא ספק, הקשר של העור, התחושה והתודעה שפועלים יחדיו,
יוצרים תנועה של מחשבה, המתבטאת בצורה לעונג, אותה כמיהה חורטת בתודעה את רשמיה בתת-מודע (סמקרות בסנסקריט , סנקרות בפאלי).
כל תחושה דומה, מציפה מתת-המודע תחושה מהעבר, מחזקת אותה אם היא זוכה לתגובה, או מדללת אותה אם נשארים בשוויון נפש, איזון, לא מגיבים לתחושה.
הסמקרות, הרשמים בתת-מודע, מנהלים את חיינו כאוטומט, מבלי שנבחין בכך, אלא אם כן אנו מודעים לתחושות, לנשימה, למחשבה.
הוסף תגובה
סגור
קיום אלוהי
עזרא מיל
22:56
20/7/2010
קיום אלוהי
הקיום האלוהי, הקיום העכשווי,
הוא אותו קיום,
מאז ולעולם,
הוא הקיום
שהתקיים ומתקיים
כאן ועכשיו לעד,
לנצח נצחים.
הקיום אלוהי הוא הקיום הפושט ולובש צורה,
צורה הנמצאת על פני האדמה
צורה הנמצאת על פני הקיום כולו.
אותו קיום מקבל את פרשנות התודעה,
אותה התודעה הלוקחת על עצמה,
את התפקיד האלוהי, יוצרת עולם בתוך עולם,
יוצרת קיום בתוך קיום.
על התודעה להתעלות מעל עצמה
ולאחד את הקיום האינדיבידואלי
עם הקיום המצוי ביקום, הקיום האלוהי.
על התודעה להבין, להבחין, להפנים
ולתפוס שהיא חלק בלתי נפרד
מהתודעה האלוהית, מהתודעה הטהורה,
מהקיום האלוהי.
הוסף תגובה
סגור
קיום אלוהי
עזרא מילגרום
22:05
19/7/2010
קיום אלוהי
הקיום האלוהי, הקיום העכשווי,
הוא אותו קיום,
מאז ולעולם,
הוא הקיום
שהתקיים ומתקיים
כאן ועכשיו לעד,
לנצח נצחים.
הקיום אלוהי הוא הקיום הפושט ולובש צורה,
צורה הנמצאת על פני האדמה
צורה הנמצאת על פני הקיום כולו.
אותו קיום מקבל את פרשנות התודעה,
אותה התודעה הלוקחת על עצמה,
את התפקיד האלוהי, יוצרת עולם בתוך עולם,
יוצרת קיום בתוך קיום.
על התודעה להתעלות מעל עצמה
ולאחד את הקיום האינדיבידואלי
עם הקיום המצוי ביקום, הקיום האלוהי.
על התודעה להבין, להבחין, להפנים
ולתפוס שהיא חלק בלתי נפרד
מהתודעה האלוהית, מהתודעה הטהורה,
מהקיום האלוהי.
הוסף תגובה
סגור
חיים
מילגרום עזרא
22:48
18/7/2010
חיים
להריח את ריח הפרחים
ולדעת, זה אלוהים.
לחוש את מגע האוויר בפנים
ולדעת זה אלוהים.
לשמוע את ציוצם של הציפורים
ולדעת זה אלוהים.
לראות את זיו העלומים
ולדעת זה אלוהים.
לטעום את טעמם של המים הזכים
ולדעת זה אלוהים.
לדעת את יופיים של החיים,
זה אלוהים.
אלוהים יודע את עצמו
בזכות בריאתו, החיים.
מה רבו מעשיך ה',
כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ,
מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ (תהלים ק"ד 24)
הוסף תגובה
סגור
לכובע שלי שלוש פינות
טלילה
16:14
18/7/2010
לכובע שלי שלוש פינות
כובע:" מותג אופנתי.נמכר בחנויות כמו "ילדותי "צוציקים "
וכל המרבה במחיר ובסמל סטטוס הרי זה משובח."
שהרי לא תשלח את יוצא חלצך עם כובע עליו מתנוסס "בנק לאומי או איזו ענתיקה: קק"ל-בוא צא לטייל
no more ,"רחמנא לצלן"" כובע "טמבל" על הראש.
וראש בלי כובע הוא "ראש כרוב",!!!
אז...
אתה נכנע....!!!
מה תריב עם הילד על כל גוזמה שלו??? אמר כובע puma
כמה ימים עשית שרירים:.אתה לא צריך להיות סנוב... "הכסף לא גדל על העצים"...
אמר:"בסדר עד שאין לי כובע פומה אורגינל אני לא סועד איתכם לשולחן".
ביום השני היה מונח ליד המיטה כובע סטייל פומה אורגינל.
התאבון חזר ביתר שאת
וחיוך הנצחון, עלה על גדותיו של "חיים" בן מים
נזכרתי. עוד לפני שהצאצא משליט סדר,
עוד לפני שהוא יודע מה הוא רוצה ומה לא,הוא משתמש בחפץ מעבר
חפץ מעבר(כולנו עברנו את זה) הוא חפץ שמביאים מהבית לגן
מאד, אבל מאד ,קשורים אליו.הוא החפץ שמלווה אותנו מהבית לפתחו של הגן
יש כאלו שדובי נשרך לגן מאחוריהם(שרק אמא תנסה לכבס את הדובי "תקבל בראש,"יש מי שבא עם "שמיכתי ""חיתולי" מלוכלך משימוש יתר ויש מי שמופיע עם כובע ומסרב להפרד ממנו
(בגיל מסוים זה עשוי לעבור... חחח)
היום, נערכו לי בדיקות שגרתיות במכון לסכרת יצאתי" חניכה מצטיינת", מאוזנת מבחינת הסוכר והמשקל ("להוריד לי בקשה את הכובע").כשסיימתי, הגיעו זוג ישישים מיוזעים חרושי קמטים
הם נראו מודאגים ביותר. חשבתי שהם קבלו תוצאה לא רצויה, ומחכים לפרוגנוזה
האיש אחז במקל וכולו רעד.
האשה כמעט מררה בבכי "בעלי היה היום אצל האחות, אצל,הרופאה ואצל הפדיאטור (פדיקיוריסט מומחה לסוכרתיים), חזרנו במיוחד!!!!! הוא שכח באיזה מקום את הכובע"
הוא לא מוכן ללכת הביתה בלי הכובע. הכובע הזה חשוב לו,תעשו טובה תעזרו לו למצוא את הכובע"
"דמעות מבוגרות " של ילד" שאבד את היקר לו נקוו בעיני המבוגר.
חתיכת כובע דהוי.... לאף אחד לא היה אכפת.שנים עברו על הכובע הזה ,על הראש הזה... שכרגע הרגיש שאבד זכרונות של שנים
חתיכת כובע שהיה חובש ביום חול ויום שבת. כשהיה משקה את העציצים ,מוציא את הדואר ופוגש חברים בזמנו
כובע שלווה אותו בימים שמחים וגם בעצב.
חתיכת כובע דהוי שבשבילו למצוא אותו הוא יהפך שוב "לכובע קסמים"
אף אחד לא קם...
המזכירה המשיכה בעבודה .הרופאה בקשה שלא יפריע לה לקבל פאצינטים, אין לה זמן בשבילו.הפדיאטור הלך הביתה.
קמתי ונתתי לו מים לרוויה.
המעט שיכולתי,הרגשתי שזה מעט מידי...
בינקות דואגים לנו לכובע,בילדות דואגים לנו גם לכובע פן נקבל מכות שמש
מה קורה בגיל השלישי???!!!!
הוסף תגובה
סגור
אימרה צינית טוענת שלהגיע לגיל השלישי, זה לגמור יפה, אבל מאידך גיסא מי רוצה להגיע לגיל השלישי בלי יכולת לגמור?.
שרון שפירא
20:18
20/7/2010
הוסף תגובה
סגור
בגיל השלישי
עז
19:42
18/7/2010
מורידים לנו את הכובע
הוסף תגובה
סגור
בגיל השלישי
מיכה
20:48
18/7/2010
תלוי בנו כיצד ינהגו בנו. במקרה שלי - תלוי בי איך נוהגים בי.
הוסף תגובה
סגור
סיפורו של יוגי המשך....
מילגרום עזרא
12:51
17/7/2010
כשמישהו עשה לי משהו והייתי אמור להתרגז. התבוננתי קצת לאחור, ניסיתי להיזכר, תמיד נזכרתי שאת אותו הדבר עשיתי למישהו אחר, נו אז מגיע לי! מה שעשו לי. נאמר שהייתי מתרגז על מה שעשו לי. את מי הייתי מעניש בהתרגזות הזו? רק את עצמי, הייתי משקיע מחשבה, טוחן את עצמי, הייתי מתרגז על הדבר שעשו לי. רק את עצמי הייתי מעניש עם ההתרגזות . בשביל מה? למה? האם זה כדאי?
שוב אל תחשבו יקיריי שזה קורה מהיום למחר , זה תהליך של התפתחות פנימית שמצטברת ככל שמתרגלים . התרגול צריך להיות גם האטהיוגה- (הא= שמש טה =ירח, הכוונה לאיזון בין הירח והשמש, האנרגיה המלבה של השמש והאנרגיה המרגיעה של הירח) כלומר אסאנות תנוחות, גם (מדיטציה) בוננות, כלומר ישיבה והתבוננות פנימית בלי תגובה, בלי העברת ביקורת, קבלת הדברים כפי שהם,
גם פראנאיימה ,( שליטה בנשימה; קטיעת תהליך השאיפה והנשיפה), כלומר נשימה מכוונת ,עם המון מודעות כדי להאריך את משך זמן כניסת האוויר בצורה, מאוזנת ושווה, דרך שני הנחיריים והחשוב מכל, זה הפנמת הרג'ה יוגה ( היוגה המלכותית) פילוסופיית היוגה , לדעת מי אני .
הוסף תגובה
סגור
שני תמנונים
שרון שפירא
21:49
16/7/2010
שני תמנונים
בכלוב אחד נפגשו תמנון גרמני ותמנון רב הזרועות ישראלי.
"נעים מאד, פול" אמר הגרמני.
"נעים מאד, אפול, דודו אפול" אמר התמנון הישראלי "מגיע לך מזל טוב, שמעתי שקיבלת תואר סר מהצמרת השלטונית במדינה שלך".
ענה התמנון הגרמני "נכון, ואני שמעתי שגם אתה מאד-מאד מקורב לצמרת השלטונית במדינה שלך. האמת, לא ידעתי שגם לכם הישראלים יש תמנון סלב".
כעס התמנון הישראלי ואמר "הייתי סלב, עכשיו הכניסו אותי לשלוש שנים בכלוב, כמוך ".
השיב התמנון הגרמני "ככה זה עם תמנונים, נגמר המונדיאל נגמר גם המזל !".
הוסף תגובה
סגור
יודע
מילגרום עזרא
14:48
16/7/2010
יודע
יודע גם יודע,
אז מה?
נותרה אותה הערכה,
אותה האהבה.
יודע גם יודע,
ממני לא תסתיר דבר,
אז מה?
נותרה אותה דעה.
ואת התודעה הטהורה,
המשיכי בשלך לדעת,
לדעת בלי לגעת,
האור שבעייני,
הזיו שבחיי.
הוסף תגובה
סגור
בדיחה
עזרא מילגרום
23:40
15/7/2010
בדיחה
החלטתי קצת לפעול ברוח שטות , קצת להיות פשוט,
קצת להיות טמבל, קצת פחות רציני עם עצמי,
קצת לצחוק על עצמי, מחשבתי, חיי, דרכי
ואז חשבתי לעצמי:
כמה זה חכם!
וחזרתי לעצמי הפועל ברוח שטות, הפשוט, הטמבל,
הפחות רציני עם עצמו, הצוחק על עצמו, מחשבתו, חייו ודרכו.
החיים הם תנועה בין חוכמה לרוח שטות, בין רצינות להומור
בין לידה למוות, בין מוות ללידה, בין הקצוות, הניגודים
וזו כל הבדיחה, הבדיחה של אלוהים.
הוסף תגובה
סגור
סיפורו של יוגי המשך
עזרא מילגרום
19:03
14/7/2010
כשמישהו עשה לי משהו והייתי אמור להתרגז. התבוננתי קצת לאחור, ניסיתי להיזכר, תמיד נזכרתי שאת אותו הדבר עשיתי למישהו אחר, נו אז מגיע לי! מה שעשו לי. נאמר שהייתי מתרגז על מה שעשו לי. את מי הייתי מעניש בהתרגזות הזו? רק את עצמי, הייתי משקיע מחשבה, טוחן את עצמי, הייתי מתרגז על הדבר שעשו לי. רק את עצמי הייתי מעניש עם ההתרגזות . בשביל מה? למה? האם זה כדאי?
שוב אל תחשבו יקיריי שזה קורה מהיום למחר , זה תהליך של התפתחות פנימית שמצטברת ככל שמתרגלים . התרגול צריך להיות גם האטהיוגה- (הא= שמש טה =ירח, הכוונה לאיזון בין הירח והשמש, האנרגיה המלבה של השמש והאנרגיה המרגיעה של הירח) כלומר אסאנות תנוחות, גם (מדיטציה) בוננות, כלומר ישיבה והתבוננות פנימית בלי תגובה, בלי העברת ביקורת, קבלת הדברים כפי שהם,
גם פראנאיימה ,( שליטה בנשימה; קטיעת תהליך השאיפה והנשיפה), כלומר נשימה מכוונת ,עם המון מודעות כדי להאריך את משך זמן כניסת האוויר בצורה, מאוזנת ושווה, דרך שני הנחיריים והחשוב מכל, זה הפנמת הרג'ה יוגה ( היוגה המלכותית) פילוסופיית היוגה , לדעת מי אני . ברגע שהפנמנו את העובדה שאנו משהו מעבר לגוף ולמחשב (MIND), משהו שהוא בעצם הניצוץ האלוהי, התודעה הטהורה וכך יש כ- 108 שמות. זאת עושים ע"י סט סאנג, כלומר ישיבה בחברותה עם אנשים המתעניינים בנושא ועם מישהו שכבר הפנים זאת ויכול להנחות אותנו את דרכו וקריאת ספרות בנושא.
הוסף תגובה
סגור
המזגן,,,
מוטי אשכנזי
6:06
14/7/2010
חם,מחניק,אין אויר,
איך אפשר כך ,
את השעות ב רמי להעביר,
הכל בגלל המזגן,
הזיעה,כמו בסאונה,
הקלפים נדבקים,איזה בלגן,
הגברת קובלסקי המארחת,
מסבירה לחברותיה למשחק בנחת,
ובהיסח,מטמינה את הג'וקר מתחת,
"שאלתן אם יש מזגן בדירה,
עניתי שיש,ובצורה ברורה,
אולי לא הקשבתן
שהוספתי,רק מה, צרה צרורה,,"
פערו פה הפולניות,
מה זאת אומרת ,זאת ?
מה זה צריך להיות?
וההסבר ממשיך,,ללא שהיות:
"יש מזגן,קורא לעצמו בעל,
מובטל,בטלן,שתיין ,
שיקח אותו,כבר,ההוא ממעל,
עם כזה מזגן לחיות,
לא שווה כלום ,,האידיוט,
רק למזוג,למזוג ,,למזוג עראק ולשתות,,,"
--------------------
חג שמח
מוטי אשכנזי
הוסף תגובה
סגור
במקום בו יש פולניות
עז
15:32
15/7/2010
אין מקום למזגן,
קר כבר ממליא!
הוסף תגובה
סגור
שאלה
עזרא מילגרום
23:11
13/7/2010
שאלה
ביסודן ובמקורן, השאלות והתשובות באות מאותו מקום.
מהמקום בו באה השאלה, לשם תשוב גם התשובה.
ברוב המקרים, נשאלת שאלה מתוך תקווה לקבל תשובה ידועה מראש.
כשבאה התשובה, היא מאששת את ידיעתו של השואל.
אם התשובה מתאימה לתפיסתו של השואל ולצפייתו,
היא תתקבל ותאומץ, במידה ולא, דוחה התודעה את התשובה כלאחר-יד.
אם השואל יקשיב גם לעצמו, ינסח לעצמו שאלה בצורה נהירה,
יקבל הוא את התשובה, מעצמו בו במקום.
במקרים בהם השואל, אינו סומך על עצמו, אינו מאמין לעצמו,
יפנה הוא לגורם מחוצה לו, כדי לאשש את תשובתו.
כל הידע כבר קיים מקדמת-דנן, עלינו לפתח את היכולת להתחבר אליו,
להאמין ביכולתנו ולהתמסר לאדון-הכול, המצוי גם בנו,
בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט ו).
אינני מדבר על ידע אינפורמטיבי שנרכש בלמידה, אלא על ידע מהותי המצוי במאגר הקולקטיבי שהתפתח ונבנה עם התפתחותו האבולוציונית של האדם.
הוסף תגובה
סגור
שלושה שהם אחד
עזרא מילגרום
23:02
12/7/2010
שלושה שהם אחד
שלושה יצאו לדרך:
"הקיום", "הידע", והאושר העילאי",
כל אחד, בדרכו צעד
ואת עצמו, בלבד, ראה.
"מתקיים אני לא רע"
אמר לעצמו הקיום והמשיך בדרכו.
"יודע אני די טוב"
אמר לעצמו הידע והמשיך לו בדרכו.
"מאושר אני, זה לא מילה,
אין מאושר ממני בעולם"
אמר האושר העילאי והמשיך בדרכו.
המשיכו השלושה לצעוד,
כל אחד בדרכו הייחודית.
למרות הצעידה, למרות ההתקדמות,
לכול אחד מהם הייתה מן תחושה,
שלמרות הכול ואף-על-פי, זה לא בדיוק "זה",
אך לא יכלו, השלושה, להגדיר לעצמם, מה בדיוק, הוא "זה".
יום אחד, נפגשו השלושה,
סיפרו כל אחד בדרכו הייחודית,
על דרכו המופלאה, על היתרונות בצעידה:
הקיום דיבר על קיומו, הידע דיבר על ידיעתו
והאושר העילאי, דיבר על אושרו העילאי.
כך ישבו להם, השלושה, ישבו, סיפרו, שמעו,
הקשיבו זה לזה, המשיכו לשבת, להרהר
זה, על דבריו של זה ותוך כדי ישיבה שקטה,
הרהורים, חקירה, חש כל אחד מהם, מין קירבה,
אחדות עם השלושה ואותה תחושה של אחדות,
של כל אחד מהשלושה, כאחד עם כולם,
הביאה איתה מסקנה: האחדות הזו, היא בדיוק "זה"!
מאז צועדים להם יחדיו, כאחד,
הקיום, הידיעה והאושר העילאי,
ללא גבולות, ביקורת, מרחק או זמן,
באחדות, חמלה ואהבת אין קץ.
הוסף תגובה
סגור
לכל החברים הנמצאים מחוץ ל"בור" הבור בו אני שרוי כל שנה בחודשים לפני הפסטיבל. כתבתי לכם שיר בהמשך למפגש שהיה בינינו בשבוע הספרץ מקווה שתאהבו ותמשיכו. מקווה שאתם מתחילים לשים לב למקצת הדברים שכבר קיימים בדף הבית האומרים:"הנה, זה הבקרוב של מה שעוד נכון לנו בפסטיבל"!
יוסי
22:57
12/7/2010
להיות אחד מכם/ יוסי אלפי
אין כמו להיות אחד מכם
אתם הרוצים כמו ים
אתם השואפים כמו רוח
את השועטים אל החוף
אתם הרוצים בלי סוף
אין כמו להיות אחד מכם
אתם הנחים בין הזמנים
אתם שאינם משתנים
אתם הבורחים מכוח ושררה
אתם החוקרים בלי דעת חזרה
אין כמו להיות אחד מכם
אתם המוותרים על כוחה של מילה
אתם העוברים את החיים בצלילה
אתם הזורמים ודואים ורואים
את מה שאחרים לא כותבים או קוראים
אין כמו להיות אחד מכם
השואלים מתוך תנוך החיים
אתם רגועים גם כשהחופים בוערים
אתם היודעים לברר ולמצוא
את המוץ והתבן וכלל המספוא
אין כמו להיות אחד מכם
אין כמו להיות אחד מכם
אין כמו להיות אחד מכם
אבל אני רחוק ואתם אינכם
הוסף תגובה
סגור
לא להתנתק !
חנה סנדר
22:32
17/7/2010
יוסי היקר,
גם אני כתבתי משהו, למרות שלא יכולתי להגיע באותו יום.
י צ י ר ה
לחיות את הרגע, כאילו אין מחר - יש ברירה?
לחיות ולחוות, דרך היצירה זו חוויה
ואני ששוב מכינה תוכנית חדשה
מרגישה מנותקת אך גם מחוברת ליריעה
היריעה צבעונית היא ורבת גוונים
היצירה גם היא מרובת תפרים
ובכל תפר יש אהבה וחיבה
לכל מה שיש בתוכי ורוצה לצאת החוצה
כבר נאמר הכל על יצר ויצירה
ושניהם מככבים בהרמוניה
ואני, אני מרגישה לעיתים כטובעת
אך לא מניחה גם לזה וגם לזו
כמו שאומרים נתראה בשמחות !!!
הוסף תגובה
סגור
טלילה מה שלומך? מקווה שהתגברת על הצרות בצלעות.
יוסי
22:43
12/7/2010
הוסף תגובה
סגור
היציאה שלי מהבור ליציאה שלי אל האוור
טלילה
15:03
17/7/2010
הי יוסי
תמיד אני שואלת את עצמי איך יש לך זמן לברר איך מישהו מרגיש
אתה אף פעם לא נשאר אדיש
הצלע עדיין עושה קצת צרות
אבל
אני לא מוותרת "לה" זה בסה"כ שבר(ושוד*
אם אשב כל היום מול מסך וירטואלי
האמינו לי אהפוך מטלילה לטראלליי
הוסף תגובה
סגור
מגורי החיות - מחקר על מחירי הדירות
שרון שפירא
8:43
12/7/2010
מגורי החיות
אריה אחד החליט לבדוק מה גורם לפער המחירים במגוריהם של החיות בשטח הג'ונגל.
שלח האריה את הינשוף לכל קצוות הג'ונגל, ל-76 חיות שונות.
תחילה עף הינשוף למרכז הג'ונגל לאזור המפלים, המכוסה כולו בצמחייה טרופית מרשימה ועצי פרי מיוחדים, שם פגש באריות, נשרים וטווסים, סוסים אצילים, דובים לבנים, ושועלים חכמים.
אח"כ עף לאזורי המדבר והפריפריה שם פגש פנתרים שחורים, זברות מפוספסות, דגים מקושקשים, פילים אפורים, פרות קדושות, תרנגולות כשרות וחמורים.
חזר הינשוף לאריה ודיווח "מחיר המגורים מזמן כבר לא ירוק, הוא לבן".
"למה אתה מתכוון?" שאל האריה.
"כולם רוצים להיות לבנים, כי זה מעלה את המחיר" הסביר הינשוף.
כעסו הפרות הקדושות ואמרו לאריה "תתבייש, לדבר כזה קראתם ברפת שלנו גזענות?".
השיב לו האריה "נכון, רק שלדבר כזה קוראים אצלנו רמת חיים !".
הוסף תגובה
סגור
מיכתב לאלוהים
יענקלה איתן
19:56
11/7/2010
אלוהים בך אני נישבע שלא פניתי אלייך \ יענקלה איתן
המון סיבות יש לי והרבה סיבות בעולם לשאול אותך על כול מיני דברים שמתרחשים איתי אני עם עצמי, אני עם האנשים
סביבי. או בכלל בתקופה הקשה ביותר שלי.לאחר כימותרפיה קשה וקשה מנשוא לא פניתי אליך בשאלה למה ? למה
אני ולא הוא למה אני ולא ההוא למה אני ולא משהוא אחר.הטיפול היה קשה מאוד מדכא ועם המון אשליות שהינה עוד
מעט קט ואני כבר אחר, שונה ובריא יותר....למה אני צריך להיות עם המחלה הארורה הזו למה צריך אני לעבור את
שבעת מדורי גיהינום. למה? למה דווקא אני ולא למשל.....קשה מאוד הבחירה קשה יותר ממדור הגיהינום.לכן לא
שאלתי אלוהים למה אני.קיבלתי את מה שנחת עליי במין שלווה כמו שמובן מאיליו וכי אולי נאמר החלטת שזה אני
נקודה ולא אוסיף ומיכון שבחרת בי עזור לי לצאת מכול הדבר הזה והינה אתה מנסה אותי שוב.
השתלת מוח עצם....כך לאט אתה מעביר אותי סידרה קצת יותר קשה ממדורי הגיהינום כי אני מניח כי מי שעבר
את מדורי הגיהינום טוב לו עכשיו וישב בטח במקומו. השתלת מוח העצם הייתה שבעה פעמים מדור הגיהינום ושלא
תבין אותי לא נכון לא שאני מעביר ביקורת עליך תאמין לי זה היה קשה וקשה עד מאוד. אני מניח שאתה יודע זאת.
תשעה חודשים אחרי השתלה מוח עצם וכול יום צץ לי משהוא חדש. אני מקבל חיסון נגד שפעת חזירים והינה אני
מאושפז במחלקה רופאים מלחשים ש... והינה אני קם מתאושש. אתה מנסה אותי שוב או שמא רוצה אתה שאשאל
למה. למה אני. איני שואל מקבל את המרות,רופאה שלי מהמגזר הדתי שגרה באחד הישובים החדשים בפתחה.
שואלת לשלומי ואומרת במין חיוך.....אתה חייב לעבור את כול הספר. אני מחייך מעט ואומר כן אני לא מדלג על דפים
קורא הכול מבין בוחן ועובר לפרק הבא. כבר כמה שבועות אני לא מסוגל לאכול איני חש טעמים הבליעה קשה לי.
אני מסתכל על הספר ואומר אלוהים כל כך הרבה דפים יש לספר הזה.אלוהים איני איש דתי לא מקיים את המצוות
כהלכה. אני מדליק נרות ביום שישי להבדיל בין יום שבת ליום רגיל, מנסה לעזור לפעמים לאנשים מנסה לעשות טוב
כך סתם גם כשקשה מאוד .אבל לא שאלתי אף פעם בחיי אלוהים למה דווקא אני. ואיני מתיכון היום לשאול.
פוסע לאט כי קשה לי מעט נימצא במשרד רואה את בני שעובד לצידי. מדבר עם לקוחות ואומר זה רצונו.
אולי אלוהים תאמר לי בבקשה כמה דפים יש בספר שלי. ושלא תהייה מהדורה שנייה אסתפק בראשונה.
אין צורך שהוא יהיה רב מכר. ספר אחד ותו לא ואולי בעזרת בקשתי שלא פניתי אלייך כלל בשאלה תרחם על שאר
האנשים. כי כול פעם שאני במחלקה ואני די הרבה רואה אני אנשים חדשים ואתה לא מבחין כנראה או שמע אני
בילדים, צעירים, מבוגרים,ערבים, יוניים, תורכים,המחלה הארורה הזו לא מבדילה לא בלאום ולא באנשים.
אז ככה מה דעתך שתלחש לי כך בשקט כמה עמודים יש בספר שלי ולהם אלוהים אני מבקש...זוכר את הספרים
או החוברות של ארבעה חמישה דפים אם החלטת שעוד כמה אנשים יצטרפו למחלה הארורה הזו עשה שלהם
לפחות יהיה ספר עם דף או שניים גם ככה זה די קשה.
אלוהים אז מה דעתך. אתה תלחש היום לי בכול צורה שתבחר כמה דפים יש בספר שלי.......תודה מראש.
הוסף תגובה
סגור
חודו של י.
טלילה
11:11
18/7/2010
חודו של י.
המונולוג ה"דרמטי" שנכתב בין יענקלה לאלהים נקרא ע"י , אולי עשר פעמים (בלי הגזמה) לפני שזכה לתגובה
הכתיבה של יענקלה( חיבור זה) ,הוביל אותי להרבה מחשבות על התגברות התבגרות, יאוש, תקוה חמלה
כל מושג קבל משמעות "לא מילונית" אלא בקונטקסט של התגברות על מחלה שטנית.
את שבעת מדורי הגיהנום המשיל לספר עב כרס עם פרקים
לי זה הזכיר את ה סרט "הסיפור שאינו נגמר"
הבעיה במחלת הסרטן היא שאו שהבנאדם "נגמר" (הולך לעולמו)
או שהנפש שלו עלולה "להגמר" גם אם הוא בנאדם שהיה מאד חזק נפשית ונלחם ,באיזה שהוא שלב הוא אומר לעצמו פוס אין לי יותר כוחות להלחם בכוחות הרשע
מה שיפה אצל יענקלה זו הפנייה לאלהים. אחרי הסבל שהוא עבר גם אם הוא היה פונה אל אלהים בטרוניה הייתי מקבלת את הטרוניה כלגיטימית כי די כמה אפשר
"התוספת שתופסת" שפעת חזירים,טטרנות...
אבל יענקלה בעדינות שלו רק מבקש רק מתחנן " אלהים רק לא מהדורה שנייה, רק אל תעשה שהספר שלי ייהיה רב מכר
כמיטב הבנתי אני רוצה לחזור לאנונימיות שלי
לקרוא ספרים שאני רוצה,לחיות את החיים שאני רוצה לחיות
אבל הקטע שהכי רגש אותי הדאגה לאחר
ולזה קראתי בכותרת חודו של י.
יענקלה לא מייפה דבר. קשה לכם לקרוא מה עברתי בכל התקופה ומה אני עובר..., "יעבור לכם"...לי יותר קשה
ולמי הכי קשה
לאנשים החדשים שאני רואה במחלקות
תחסוך מהם אלהים
תודיע להם מראש כמה דפים יש להם בספר)
אולי כך הם יצלחו להתעודד או לחילופין יחליטו שהם לא קוראים את כל הספר(מטאפורי)
חודו של י.
יענקלה הכתיבה שלך כל פעם מפתיעה אותי מחדש.
אתה מצליח לצאת ממקומות כ"כ קשים ולראות את השמש
התפילה האישית שלי מי יתן והספר הבא שתתחיל לקרוא מהיום יהיה....
"מוכר הפלאפל באמריקה... לקט סיפורים ערך וכתב יענקלה איתן
(כן,קודם צריך לכתוב אותו)
אני הקונה הראשונה"ספתח"
הוסף תגובה
סגור
יענקלה, הספר שלך מלא ויש הרבה מה לקרוא ולשאוב מתוכו. הספר שלך הוא אין סופי. טוב שיש לך שיחות בכתב עם אלוהייךץ למי יש את הלוקסוס הזה? המון אהבה לך המון הערכה ובהחלט הערצה על הדיאלוגים שלך עם עצמך ועם הווייתך. מעריך מאוד!!!
יוסי
22:45
12/7/2010
הוסף תגובה
סגור
חן חן.
יענקלה איתן
10:58
14/7/2010
תודה רבה לכול החברים על התמיכה בזמנים קשים.מי יתן והבריאות תשרה
בביתכם, בריאות = מיצרך מבוקש שאי אפשר לקנות בכסף.
לכן שימרו על עצמכם.
הוסף תגובה
סגור
יענקלה
מיכה
21:59
12/7/2010
ליענקלה איתן.
בימים אלה אני מזדהה אתך עוד יותר מאשר באחרים.
כתבתי כאן משהו, אשר בדרך כלשהי נראה לי בסדר כתגובה לקריאתך לאלוהים.
אני מצרף קובץ.
קובץ מצורף
הוסף תגובה
סגור
ועל זה נאמר
טלילה
21:18
19/7/2010
ועל זה נאמר
באחד משירי א"י המשובחים שעושים לי צמרמורת והתרגשות גדולה" יש את החייל שעומד מול הכותל
והמילים המהדהדות:
"יש אנשים עם לב של אבן"
,יש אבנים עם לב אדם,
מיכה זה מוזר ,כי אולי אני מוציאטה דברים מהקשרם
הסיפור שאתה כתבת הוא בכלל סיפור אחר
אבל היום ערב תשעה באב .עברתי על הסיפור שכתבת
הסתכלתי על נוף מולדתנו,על הצילום המרהיב
בכלל לא התכוונתי להגיב
ופתאם האסבוציציה הראשונה שעלתה לי לראש היתה שחרור הכוותל
כמה סימבולי
כולנו מדברים על שחרור.
יענקלה מבקש להשתחרר מכבלי הכאבים
אתה מתאר איזה סלע עם לבה. משהו שלפי הגודל שלו ,נראה לי, קשה להזיז אותו,סיזיפי עקש (אני גם עשויה לנחש על איזה מקום בארץ אתה שח (אבל זה בשיחה בארבע עיניים)
יענקלה הודית לכל החברים שתומכים
חכה!!! אני לא מוותרת על ארוחה במושב עם ירקות גינה
חברה חברה... עד המושב
היו שלום בינתיים וצום קל לצמים
הוסף תגובה
סגור
יענקלההההההההההההההה
עזרא
14:32
12/7/2010
הההווה איתן
הוסף תגובה
סגור
יענקלה ומיכה, המעט שאנחנו יכולים לעשות הוא
אילנה אבישר
17:44
13/7/2010
לחשוב עליכם ולהתפלל לבריאות טובה ליענקלה ולאלה של מיכה.
את זה אני עושה.
כל טוב,
אילנה
הוסף תגובה
סגור
יום הולדת למיכה ה"גדול"
טלילה
17:51
11/7/2010
יום הולדת למיכה ה"גדול
"לפייסבוק" בעיני,יש הרבה חסרונות כגון התמכרות,שעות רביצה ללא טעם
לא, אני לא מגזימה אני עוד לא addictedל"חווה"
או שיש לי באמת חווה משלי אם לא אז מה זה שווה ב"כאילו"
היתרון בפייסבוק שהוא רכלן "בן רכלן"
היום הוא לחש לי בעמוד הראשי שיש יום הולדת למיכה תמיר
אחרי הודעה כזו אתה לא יכול להגיד לא ידעתי
צלצלתי למיכה ושרתי בקול רדיופוני"היום יום הולדת"
הבנאדם היה בשוק איך את יודעת
הוא לא יודע שאני יודעת הכל...
אז הנה ברכה לאיש וחבר יקר לרגל יום ההולדת
"על ראש הברוש שבחצר שמחה והמולה"
...למיכה ה"גדול" נוספה לו,עוד שנה.
איש בלי גיל,"וגיל, בלי די
המוסיקאים במשפחה יצטרפו לחליל, ודאי
שתהיה לך שנה מעולה
שתעלה "שירת המקהלה"
שתמשיך להיות שמח,לצלם מצבים ותמונות
שתרווה בריאות ונחת מהבנים הנכדים והבנות
מאשת חיקך,
ומכל מי שאותך אוהב
יום הולדת "מגניב"
ממני
מכל הלב
הוסף תגובה
סגור
יום הולדת למי?
עז ראה
19:00
11/7/2010
יום הולדת למי?
כך בשקט בדומיה
עוברת לה שנה
ומיכה פשוט שותק,
לא מספר, לא מגלה.
מי כה ראה?
מי כה שמע?
זו טלילה שלנו גילתה,
זאת בזכות "ספר הפנים"
"פייסבוק" ממש פייס.
תודה טלילה, תודה לפייסבוק.
בריאות ואושר מיכה
בריאות ואושר לכולם.
יום הולדת שמח
הוסף תגובה
סגור
הנחשים וכלבי השמירה
שרון שפירא
11:12
11/7/2010
הנחשים וכלבי השמירה
ברחוב אחד שבקן הנחשים נצפו מס' כלבי שמירה רוקדים לצלילי השיר Tik-Tok (שיר המקפלות).
כעסו הנחשים והצבועים על כלבי השמירה ואמרו "איך זה אתם לא מתביישים לרקוד ככה ברחובותינו, כלבים בני כלבים?"
ענה לו אחד הכלבים "כשרוקדים לא נושכים!, אז למה אתם כועסים על הריקוד הזה?".
צחק אחד הנחשים והשיב "כי אתם לא יודעים לרקוד כמונו על הגגות אחרי שאנחנו מכישים בכם !".
הוסף תגובה
סגור
להלין
עזרא מילגרום
23:11
10/7/2010
להלין
כל אשר אלין,
כל אשר אבקר,
כל אשר אגנה,
כל אשר אפגוש,
הוא האני.
אם אני מבקר, מתלונן ומגנה משהו,
בעצם את עצמי אני מבקר , על עצמי
אני מתלונן, את עצמי אני מגנה.
כי הדבר שאני פוגש מולי, אני רואה
בהתאם לפרשנותי , מחשבתי ומצב רוחי.
הוסף תגובה
סגור
עמוד1 מתוך 103
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
לעמוד הבא
>>
>>>
חדשות
ספר שירים חדש- שירים לסוּ, שירים אוהבים, יוסי אלפי כותב שירי אהבה
פסטיבל 2010 יוצא לדרך
הפרה ברכה-חדש בחנויות הספרים
Good news for you, Israelis living abroad!!! the Israel Storytelling Festival is on tv on the Israeli Channel
לימי עיון, כנסים, אירועים סמינרים בהנחיית יוסי אלפי - הכנסו!!
הכנסו לפורום מספרי סיפורים "המקום לסיפורים טובים"
הכנסו ללוח שידורי ערוץ 1 לצפייה בפסטיבל מספרים 2008
חגיגה למוסדות וארגונים ! ! מופעים עם ערך מוסף
חדש!! סרטוני פסטיבל מספרי סיפורים ב youtube לצפייה לחץ
לחצו לשמיעת סיפור השבוע
תיאטרון העם ישראל (2001) בע"מ.
רח' גרשון 41, תל אביב.
טלפון: 03-5616124
פקס: 03-5616088
(c) כל הזכויות שמורות.
כל הפרסומים והחומרים באתר
מוגנים בזכויות יוצרים
ומיועדים לצפייה באתר זה בלבד.
פורום-forum
|
אודותיו
|
צור קשר
|
מופעים
|
כתבו עלינו
|
מופעי שירה
|
מספרי סיפורים
|
קורסים
|
סדנאות
|
הרצאות
|
ספרים
|
מאמרים
|
סיפורים
|
תמונות
|
פסטיבל
|
אורחים באתר
אולביז – בניית אתרים, קידום עסקים ואתרים באינטרנט