מתוך "מסע בחלל הפנוי" מאת דב אלבוים
"בילדותי הייתי מאוהב באברהם אבינו ואני אוהב אותו עד היום.
אבל עכשיו שאני הולך בעקבותיו כדי ללמוד משהו על מסעות ועל "לֵך לךָ", עלי לבחון מחדש את אהבתי.
ובעיקר כשאני בוחן את ראשית היכרותי עם דמותו ונזכר במה שלמדנו בתלמוד-תורה,
בסיפורים שקבעו את יחסי אליו למן ההתחלה.בעקבות ספרות האגדה של התלמוד,
סיפרו לי מורי על אברהם הקטן שגדל באוּר כשׂדים כבנו של תרח, בעל חנות לממכר פסילים.
יום אחד השאיר תרח את בנו לשמור על החנות, והוא שבר וניפץ את כל הפסילים.
אברהם החכם לקח מקל והניח אותו בידו של הפסל הגדול מכולם
ואמר לאביו שהפסל הגדול התעצבן על הפסלים הקטנים שניסו לגזול את ארוחתו ולכן שבר אותם.
כשתרח אומר לבנו שזה בלתי-אפשרי, אומר לו אברהם שעל כן כל האמונה בפסילים היא שטותית.
כמה נהניתי אז מהפלפלנות התלמודית של אברהם הקטן ומהשובבות שלו, שהתאימה לאופיי שלי כילד.
והיה, כמובן, המשך לאגדה: תרח כעס מאוד על בנו המורד והאפיקורוס,
והביא אותו לבית-המשפט של נמרוד המלך הרשע והכופר. נמרוד דן את אברהם למוות בשרפה,
אך אברהם יצא מכור הכבשן בלא פגע. אגדות אלה ואחרות נועדו להצדיק את בחירתו של אלוהים באברהם.
ואולם כשאני חוזר עכשיו אל הנוסח המקראי, אני מגלה, כמובן, שאין בו ולוּ רמז דק לאגדות האלה.
אני לא כועס על דרשני התלמוד, אני מבין אותם. אחרי ככלות הכול,
באגדות האלה ביקשו חז"ל להאדיר ולרומם את דמותו של אברהם.
הרי חייבת להיות תשובה על השאלה מדוע בחר אלוהים באברהם דווקא. הרי אין זו בחירה לזמנה בלבד,
אלא בחירה שאמורה להימשך עד סוף כל הדורות.
שאלת הבחירה באברהם היא בעצם שאלת בחירת ישראל – העם הנבחר.
זוהי שאלה עקרונית לגבי ההיסטוריה של העם היוצא מזרעו של אברהם.
אבל מה הגדוּלה שבזה?
אני שואל את עצמי. הרי גם אני, לוּ חייתי באותה תקופה, הייתי מבין שעבודת האלילים מגוחכת,
הרי גם בי יכול אלוהים לבחור לו לנביא, ולמה בחר באברהם דווקא?"
הוצאת "עם עובד" תשס"ז
|
